ישנם מקרים שונים ומגוונים של רשלנות רפואית הקשורה בטעויות באבחון. הללו כוללים אבחנה שגויה, איחור באבחון, אי זיהוי סיבוכים ואי אבחון מחלה קשורה. התביעה יכולה להתבסס על אי ביצוע של הבדיקות אשר נדרשו באותה העת, אי הפנייה של המטופל לרופא מומחה ופרשנות מוטעה של תוצאות בדיקות מעבדה, בדיקות הדמיה ובדיקות קליניות אחרות. במאמר זה נרחיב לגבי הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון.
מהי רשלנות רפואית באבחון?
רשלנות רפואית באבחון מתרחשת כאשר הרופא מאבחן את מצבו של המטופל בצורה שגויה, מה שמוביל לטיפול לא נכון אשר גורם לנזקים גופניים. לדוגמה, אבחנה שגויה של מחלת הסרטן יכולה להוביל לטיפול מיותר בכימותרפיה והקרנות. הנזקים הגופניים הנגרמים מטיפולים מסוכנים ומיותרים אלו, הם נחשבים לנזקים שנגרמו עקב רשלנות רפואית באבחון.
גם איחור באבחון מחלה יכול להעיד על רשלנות רפואית. במצב כזה, המחלה ממנה המטופל באמת סובל ממשיכה להתפתח ולהחמיר, מה שלא היה קורה אילו המטופל היה מקבל טיפול נכון. דוגמה טובה לכך היא מקרה בו מטופל הופנה לבדיקת שתן, אשר העלתה ממצאים של דם סמוי בשתן וממצאים לא תקינים נוספים. למרבה הצער, הרופאים המטפלים לא שמו לב לתוצאות של בדיקה זו והמשיכו לכיוונים אחרים של בירור רפואי, במקום לטפל במחלת הכליות שהתפתחה אצל המטופל. לאחר מספר שנים, המטופל אושפז עקב אי-ספיקת כליות, וכך התגלתה המחלה.
מקרים של רשלנות באבחון יכולים לנבוע גם מכך שרופא לא התעדכן בספרות המקצועית. אמנם הרופא לא יכול להיתבע על פי מצב הרפואה במועד מאוחר יותר אך עליו להיות מעודכן באופן סדיר. כמובן שלא כל אי ידיעה של מאמר שפורסם היא רשלנות אבל התעלמות מסדרה של מאמרים עשויה להיות, במיוחד כאשר זו פורסמה באופן בולט בספרות רפואית בעלת משקל.
תביעת פיצויים עקב רשלנות רפואית באבחון
כדי לבסס תביעה לפיצויים עקב רשלנות רפואית באבחון, יש צורך להוכיח כי הרופא התנהל בצורה רשלנית בעת בדיקת המטופל. כלומר, להוכיח שהרופא לא עמד בחובתו לספק את השירות הרפואי בצורה סבירה וזהירה. הציפיה מהרופא בהקשר זה היא לספק טיפול רפואי ברמה סבירה, כזו התואמת את הסטנדרטים הרפואיים המצופים מכל רופא אחר בנסיבות דומות.
בנוסף יש צורך להוכיח שנגרם למטופל נזק גופני ממשי כתוצאה מאבחון רשלני זה. נזק גופני יכול להתבטא בנכות, בפגיעה בכושר עבודה, צורך בעזרה סיעודית, הוצאות רפואיות יקרות ונזקים נוספים.
אלמנט הכרחי נוסף להתקיימותה של רשלנות רפואית בגין איחור באבחון, הוא הקשר שבין הרשלנות באבחון לבין הנזק. איחור באבחון או אבחנה שגויה, מובילים במקרים רבים להחמרה במצבו של המטופל ויש צורך להראות כי החמרה זו גרמה בפני עצמה לנזקים של המטופל. לדוגמה, רשלנות באבחון המתבטאת באיחור של מספר שעות בזיהוי של אירוע מוחי או אירוע לבבי, עשויה לגרום לנזקים גופניים חריפים מאוד וחלילה אף להוביל למוות.
לעומת זאת, איחור של מספר ימים ואף מספר שבועות באבחון של מחלת הסרטן, לרוב לא יוביל לזכאות לפיצוי כספי מכיוון שגם אם נוכיח שנגרם איחור בסדר גודל כזה, ספק רב שיהיה ניתן להוכיח שמצבו של המטופל היה טוב יותר אלמלא אותו איחור באבחנה.
נותני שירות רפואי ראשוניים
אבחון מאוחר של מחלות ופציעות הוא אחד הגורמים הנפוצים להגשת תביעות רשלנות רפואית. במקרים רבים מדובר ברשלנות של נותני שירות רפואי ראשוני כמו מרפאות ילדים ומשפחה, מוקדי רפואה דחופה וחדרי מיון, המהווים את החוליה הראשונה עמה בא המטופל במגע עם המערכת הרפואית. טעות באבחון בשלב זה יכולה להפוך ל”טעות נגררת” שבעקבותיה הבירור הרפואי יופנה לכיוונים לא נכונים.
לעיתים הטעות באבחנה מובילה לקבלת טיפול רפואי שגוי ולא נחוץ שגורם לפגיעות למטופל. הטעות באבחנה גורמת לכך שהטיפול המתאים אינו מוענק בזמן בו הוא יכול עוד לסייע. כשמדובר באירועי חירום, איחור באבחון של אירוע מוחי, התקף לב, מצוקה עוברית, ספסיס ומקרי חירום אחרים, עלול להוביל להשלכות קשות על המטופל.
ביצוע אבחנה מבדלת
גם כאשר הרופא סבור כי נתוני המטופל מורים על מצב רפואי מסוים, עדיין אין הוא יוצא ידי חובתו והוא עלול להיות חשוף לתביעת רשלנות רפואית באבחון במידה הוא שגה באבחנה, כל עוד הוא לא נקט בדרכי אבחון מקובלות ובצע אבחנה מבדלת. הכוונה בכך היא שעליו לקחת בחשבון רשימת מחלות ומצבים רפואיים שונים העשויים להסביר את מצבו של המטופל ולשלול אותם.
עליו לשלול אותם מהמחלה החמורה אל הקלה, בזה אחר זה, את כל המחלות העשויות להתיישב עם התסמינים המופעים בפני או עם תלונותיו עד להגעה לאבחנה הנכונה. אי ביצוע אבחנה מבדלת שהוביל לאחור באבחון ובנזק למטופל עשוי להיחשב לרשלנות רפואית באבחון.
בתי המשפט כבר קבעו כי מוטלת על הרופאים חובה לנקוט בפעולות אקטיביות על מנת להגיע לאבחנה הנכונה. הרופא אינו יוצא ידי חובתו כאשר הוא מסתפק במידע הגלוי לעיניו. על הרופא מוטלת חובה ליטול אנמנזה מפורטת מהחולה וכאשר הדבר נדרש להפנות את המטופל לביצוע בדיקות עזר לרבות בדיקות מעבדה, בדיקות הדמיה או המשך של הבירור בחדר מיון או אצל רופא מומחה.
איחור באבחון סרטן
גילוי מוקדם של מחלת הסרטן עשוי להציל חיים. מנגד, איחור באבחון סרטן עלול לגרום לנזקים חמורים לחולה, לאובדן סיכויי החלמה ובמקרים רבים לגרום למוות בטרם עת. אי הפנייה לביצוע של בדיקות סקר לגילוי מוקדם של מחלת הסרטן אצל מטופלים העונים על הקריטריונים המוכרים יכול פעמים רבות להיות מוגדר כרשלנות.
פענוח שגוי של בדיקות או התעלמות מממצאים חשודים בבדיקת הדמיה שהובילה כדי איחור באבחון סרטן, עשויים במקרים רבים להיחשב לרשלנות רפואית באבחון מחלת הסרטן.
איחור באבחון סרטן המעי הגס
אבחון מוקדם של סרטן המעי הגס מציל חיים. תלונות בתחום הגסטרואנטרולוגיה כמו דם בצואה או ירידה חדה במשקל, לצד נתונים אישיים של גיל ורקע משפחתי, מצדיקים הפניה לבירור גסטרואנטרולוגי שיכול לכלול בדיקת קולונוסקופיה על מנת לשלול מחלות של הרקטום והמעי הגס כולל סרטן. אי הפניה לבדיקת קולונוסקופיה שהובילה למצב של איחור באבחון סרטן עשוי גם כן להוות רשלנות רפואית באבחון.
איחור באבחון סרטן צוואר הרחם
ביצוע בדיקת פאפ שגרתית מסייע באבחון ומניעת סרטן צוואר הרחם מכיוון שבדיקת הפאפ מגלה שינויים טרום ממאירים בצוואר הרחם. אי הפנייה לבדיקה זו, למרות קיומה של הצדקה לכך, כגון לאחר אבחון עם וירוס הפפילומה, עשוי במקרה של התפתחות סרטן צוואר הרחם להיחשב בנסיבות מסוימות לרשלנות רפואית.
איחור באבחון סרטן שלפוחית השתן
רשלנות רפואית בגין איחור או אבחון שגוי של סרטן שלפוחית השתן מהווה עילת תביעה מהנפוצות ביותר. ההישנות של המחלה גבוהה ופספוס של האבחון המוקדם עשוי לפגוע בצורה מהותית בסיכויי ההחלמה והריפוי של החולה. איחור בגילוי של גידול סרטני בשלפוחית השתן מוביל לנזקים בהיקף משתנה.
הסימפטומים האפשריים של סרטן שלפוחית השתן מאפיינים גם סימפטומים של מחלות אחרות, דבר שמקשה על אבחנה מוקדמת של סוג סרטן זה וגורם לרופאים במקרים רבים לערוך אבחנה שגויה. על מנת לאשש את הימצאותו של סרטן השלפוחית הרופא צריך להפנות את המטופל לבדיקת ציסטוסקופיה.
איחור באבחון סרטן שד
אי הפניית מטופלת לביצוע ממוגרפיה ו/או אולטרה סאונד שד, כמו גם התעלמות מגוש נמוש בבית שחי או בשד, החמצה והתעלמות מממצאים מחשידים שהודגמו באולטרסאונד וממוגרפיה מהווים סיבה שכיחה לתביעות רשלנות רפואית באיחור של אבחון סרטן השד. רשלנות באבחון של סרטן השד עשויה להיות בעלת משמעויות חמורות במיוחד על המטופלת.
איחור באבחון סרטן העור
רשלנות רפואית באבחון של סרטן העור עשויה להותיר את החולה עם נזקים חמורים ולפגוע בצורה משמעותי בסיכויי ההחלמה ממחלה זו. האיחור באבחון במקרה זה יכול להיות דרמטי מכיוון שלאחר התפתחות סרטן העור נוצר ריבוי מהיר של תאים חדשים ומיותרים שמתגבשים לכדי רקמות גידול על פני העור. אבחון מהיר ומדויק מסייע לסיכויי הריפוי וההחלמה.
כאשר עולה חשד להתפתחות סרטן העור, הרופא נדרש להפנות את המטופל במועד לביופסיה של העור שתאשש או תפריך את החשד. כל טעות או עיכוב באבחון מצד הגורמים הרפואיים עשויה לסכן ממשית את המטופל ובמקרים רבים איחור באבחון סרטן העור יכולה להצדיק תביעה בשל רשלנות באבחון או איחור באבחון.
פיצוי עקב רשלנות רפואית באבחון
במידה ובית המשפט קובע כי ההתנהלות הרפואית הייתה רשלנית ומטילה את האחריות לכך על הגוף הנתבע, הוא יפנה לקבוע את גובה הפיצוי שיינתן לתובע על הנזק. מטרת דיני הנזיקין בהקשר זה היא להשיב ככל שניתן את המצב לקדמותו. מבחינה רפואית, לא ניתן לחזור אחורה ולמנוע את הנזק, אך ניתן לתאר את אורח חייו של הנפגע אלמלא התרחשה הרשלנות.
בית המשפט בוחן את ההבדל בין מצבו של הנפגע כיום לבין מצבו לולא הרשלנות הרפואית ועל פי שוני זה הוא מבסס את הפיצוי באופן שאמור להציג מהפן הכלכלי את המצב כפי שהיה לו האירוע היה נמנע. הדבר מאפשר לפחות להקל את חייו של הניזוק או יורשיו לאחר הפגיעה.
ליווי משפטי
תביעות בעקבות רשלנות רפואית בגין איחור באבחון הינן תביעות מורכבות וחשוב לפנות אל עו”ד רשלנות רפואית מוקדם ככל שניתן, על מנת להעריך האם יש קייס או לא ומהם הסיכויים להצלחה בתביעה. תפקידו של עורך הדין המייצג הינו לוודא כי הנפגע יזכה בפיצוי מקסימלי ככל שניתן על מנת להקל עליו את אורח חייו לאחר הפגיעה.
לסיכום הנושא, למועד בו מזהים מחלות חמורות יכול להיות השפעה עצומה על סוג הטיפול הרפואי וסיכויי ההחלמה של החולים. התרשלות באבחון מוקדם שהובילה לחוסר יכולת לקבל טיפול אפקטיבי במחלה וכתוצא מכך נגרמו נזקים משמעותיים למטופל, יכולה לקיים עילה לתביעת רשלנות רפואית. במידה ויוכח כי הרופא לא עמד במבחן הרופא הסביר ויוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק ייפסקו לתובע פיצויים משמעותיים.
